החלטה בתיק בר"ע 5183-06-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל    10963-09-12 וב"ל 10991-09-12; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתחום נפגעי פעולות איבה (להלן גם - הוועדה) מיום 27.6.2012.

2.      המבקש נפגע בפעולת איבה, כתוצאה מפגיעת רקטה, ביום 21.7.2006. וועדה רפואית קבעה למערער, נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 1.5.2007 ועד ליום 30.10.2007, ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין ליקוי נפשי החל מיום 1.11.2007.

3.      המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי ולפיכך ניתן פסק דין (להלן -  פסק הדין הראשון) לפיו יוחזר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר על מנת שייקבע שיעור נכותו החל מיום 1.5.2007. הוועדה התכנסה וקבעה כי יש לקבל את ערר המבקש וכי אכן חלה החמרה במצבו הרפואי. עוד נקבע כי למערער נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 18.10.2009 ועד ליום 31.12.2010.

4.      המבקש הגיש ערעור נוסף לבית הדין האזורי, במסגרתו טען כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין הראשון ולא קבעה את שיעור נכותו בשנת 2007 אלא דנה רק בבקשתו להחמרת מצב. בהמשך, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) להשיב את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה באותו הרכב, על מנת שתתייחס לקביעותיהם של ד"ר פיוטר וד"ר גולדין, תסביר האם היא מסכימה עם קביעות אלו ותנמק החלטתה (להלן - פסק הדין השני). הוועדה הותירה על כנה את נכותו הצמיתה של המבקש בשיעור של 10%, קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המבקש וכי מחלת הלב שלו אינה קשורה לפעולת האיבה כי אם לגילו.

5.      המבקש הגיש ערעור על החלטה זו וכתוצאה מכך הוחזר עניינו של המבקש לוועדה על פי פסק דין של בית הדין האזורי מיום 27.2.2012 (ב"ל 23307-10-10 וב"ל 12805-06-11; סגנית הנשיא איטה קציר) (להלן - פסק הדין השלישי). במסגרת פסק דין זה קבע בית הדין האזורי כי בהחלטות הוועדה אשר דנה בעניינו של המבקש נפלו פגמים משפטיים מהותיים וכי לפיכך יש להשיב את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר, אשר תכלול פסיכיאטר וקרדיולוג. עוד נקבע כי המבקש יהא רשאי להופיע בפני הוועדה עם מתורגמן מטעמו; כי הוועדה תפרט בפרוטוקול את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ואת טענותיו של המבקש; כי הוועדה תפרט את שיעור נכותו הזמנית והצמיתה של המבקש מיום 1.5.2007 ואילך, זאת, תוך התייחסות לקביעותיהם של ד"ר פיוטר וד"ר גולדין. כמו כן, נקבע כי הוועדה תקבע האם מתקיים קשר סיבתי בין מחלת הלב של המבקש לבין פגיעתו בפעולת האיבה וכי במידה וייקבע קיומו של קשר סיבתי, תקבע הוועדה את שיעורי נכותו של המבקש בגין מחלת הלב. לסיום, קבע בית הדין האזורי כי על הוועדה להתייחס בפירוט  למסמכים הרפואיים שיומצאו על ידי המבקש ולנמק את החלטתה.

6.      הוועדה, בהחלטתה מיום 27.6.2012, קבעה כי " בהמשך לישיבת הוועדה מיום 30.4.2012 ועל פי הוראות פסק הדין הוועדה קובעת כי בתקופה שבין 1.5.2007 עד 13.10.2009 נכותו הצמיתה של הנפגע בשיעור 10% לפי סעיף 34 א' ב'. לדעת הוועדה לא חלה החמרה במצבו מתאריך 14.10.2009 (מועד בו הוגשה התביעה להחמרת מצב)".

7.      בפסק דינו מיום 28.4.2013 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את ערעור המבקש וקבע כי הוועדה טעתה כאשר לא הזמינה את המערער לישיבה השנייה, לא פירטה את כל המסמכים הרפואיים החדשים שהומצאו לה ולא התייחסה כנדרש בפסק הדין השלישי לחוות הדעת של ד"ר גולדין. בית הדין האזורי קבע כי יש להשיב את עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב על מנת שתתקן את הפגמים שנפלו בהחלטתה.

8.      בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בהחלטת הוועדה נפלו פגמים רבים נוספים, אליהם לא התייחס בית הדין האזורי במסגרת פסק דינו, בין ביתר, הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים אשר הוגשו על ידו. עוד הוא טוען כי קיימות החלטות תקדימיות של בתי הדין בדבר מינוי ועדת רופאים מומחים בלתי תלויים אשר מחייבת את המוסד לכבד את החלטתה בעת קביעת דרגת הנכות של המבוטח.  לסיום, הוא טוען כי הוועדה כלל לא הסבירה את העובדה שבסמוך למועד פגיעתו, נקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור של 20%, וכי בהמשך הופחתה נכותו ונקבעה לו נכות בשיעור של 10% בלבד.

9.      ל אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 30.4.2012 ומיום 27.6.2012 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

10.  אמנם, עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי היא לא מילאה אחר כל הוראות פסק הדין השלישי שכן היא לא הזמינה את המבקש לישיבה השנייה של הוועדה, לא פירטה את כל המסמכים הרפואיים שהומצאו לה על ידי המבקש ולא התייחסה כנדרש בפסק הדין השלישי לחוות דעתו של ד"ר גולדין. עם זאת, בית הדין האזורי קיבל בעניין זה את טענת המבקש והשיב את עניינו לוועדה על מנת שתתקן את הפגמים שנפלו בהחלטתה.

באשר ליתר הפגמים שלכאורה נפלו בהחלטת הוועדה - עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי היא כללה מומחה בתחום הקרדיולוגיה ומומחה בתחום הפסיכיאטריה. כמו כן, הוועדה, בהחלטתה, פירטה את שיעור הנכות הזמנית והצמיתה של המבקש החל מיום 1.5.2007 ועד לשנת 2009 ומשנת 2009 ואילך, זאת תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר פיוטר. בנוסף, התייחסה הוועדה לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הלב של המבקש לבין פגיעתו בפעולת האיבה וקבעה כי המבקש " אינו סובל ממחלה לבבית מוגדרת... בדיקת אקו לב הראתה שתפקודו של הלב תקין...". לפיכך, הרי שהוועדה מילאה אחר יתר הוראות פסק הדין ועל כן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתה.

11.  אף בעניין יתר טענותיו של המבקש בנוגע להפחתת שיעור נכותו ולדרישתו למנות "וועדת רופאים מומחים בלתי תלויה" אשר תדון בעניינו, לא מצאתי מקום להתערב. הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. כפי שנקבע, ולאחר שבדקתי את החלטת הוועדה ואת פסק דינו של בית הדין האזורי, לא מצאתי כי נפלה בעניינים אלו טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

12.  סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.     

ניתנה היום,  י"ח חשון תשע"ד (22 אוקטובר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: